מנוחה שבועית וחופשת חג

ככלל, עובדים זכאים למנוחה שבועית של 36 שעות רצופות. חריגים לכלל זה נקבעו בתקנות. כך לדוגמא: נקבע כי המנוחה השבועית לעובדים בבית חולים, או לעובדים בשירותי התחבורה הציבוריים, תהיה 25 שעות רצופות.

• לגבי עובדים יהודים – המנוחה השבועית הינה ביום שבת (מכניסת השבת ועד צאתה, כלומר 25 שעות)
• לגבי עובדים שאינם יהודים – המנוחה השבועית היא היום המקובל עליו כיום המנוחה השבועית (ימי שישי, שבת, או ראשון).

בהודעה הניתנת לעובדים בתחילת העבודה אצל המעסיק, חלה חובה לציין את יום המנוחה השבועית של העובד.

להוראות החוק בנושא זה, לחצו כאן

מהי חופשת חג

ככלל, עובדים שהשלימו שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, זכאים לחופשה בתשלום עבור תשעה ימי חג בשנה. העובדים לא זכאים לתשלום עבור יום חג החל ביום המנוחה השבועית של העובדים.

ימי חופשת חג לגבי עובדים יהודים הם:

• שני ימי ראש השנה
• יום הכיפורים
• ראשון ושמיני עצרת של סוכות
• ראשון ושביעי של חג הפסח
• חג השבועות
• יום העצמאות

עובדים שאינם יהודים זכאים לחופשת חג במועדים החלים על עובדים יהודים, או במועדים בהם חלים חגיהם. על העובדים להודיע למעסיק מראש על בחירתם.

באילו נסיבות ניתן להעסיק עובד במהלך המנוחה השבועית?

1. לפי היתרים כלליים ניתן להעסיק עובדים בתחומי עיסוק ספציפיים, במהלך המנוחה השבועית כגון: בתי מלון, בתי חולים ובתי מרקחת.
2. לפי החוק ניתן להעסיק עובד במהלך המנוחה השבועית, אם ניתן לכך היתר ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, במקרים מיוחדים כגון: אם הפסקת העבודה, למנוחה שבועית או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה, בביטחון הגוף או הרכוש, בתהליך עבודה, או באספקת צרכים חיוניים לציבור. 

בהתאם לתיקון מספר 16 לחוק​, שהתקבל בחודש דצמבר 2017, במתן היתר כאמור יתחשב שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בשיקולים אלה: רווחת העובד, מסורת ישראל, קיום חלופה שאינה מחייבת העסקה בשעות המנוחה השבועית, ההשפעה שיש במתן ההיתר על אופי המרחב הציבורי שבו תתבצע העבודה שלגביה מתבקש ההיתר וכל שיקול אחר שיש בו כדי להגשים את תכליות חוק זה.

עד לשנת 2018 חוק שעות עבודה ומנוחה אפשר לעובדים לסרב לעבוד במנוחה השבועית רק עקב איסור שבמצוות דתו. אפשרות הסירוב עמדה גם לעובדים וגם למועמדים לעבודה. 

סירוב עקב מצוות דתו

סעיף 9ג לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי אסור לסרב להעסיק עובדים במידה והסיבה לאי ההעסקה הינה סירוב העובדים לעבוד בשבת עקב מצוות שבדתם. כמו כן, אסור להתנות את ההעסקה בכך. יחד אם זאת, החוק מאפשר למעסיקים לדרוש מהעובדים להציג בתוך שבעה ימים תצהיר שיבסס את בקשת העובדים, ובכללם פרטים המעידים על הכרתם הדתית ועל כך שהם מקיימים מצוות, ואם מדובר בעובד יהודי – ועל כך שהם שומרים כשרות ואינם נוסעים בשבת.

סעיף 9ד לחוק קובע כי עובדים שהמעסיקים שלהם דורשים מהם לעבוד ביום המנוחה השבועית שלהם, יכולים לסרב לכך עד שלושה ימים מיום הדרישה, אם הסירוב נובע ממצוות בדת. החוק מאפשר למעסיקים לדרוש מהעובדים להציג תצהיר כאמור לעיל.

סירוב לעבוד במנוחה השבועית שלא עקב מצוות בדת 

החל מיום 1.1.2019, גם עובדים שמבקש לסרב לעבוד בשבת מטעמים שאינם קשורים לטעמי דת, יוכלו לעשות זאת. התיקון לחוק מתייחס גם לעובדים וגם למועמדים לעבודה, וקובע כי אסור לסרב להעסיק עובדים או להתנות העסקת עובדים בהסכמת העובדים לעבודה ביום המנוחה השבועי שלהם. כמו כן, עובדים קיימים יכולים לסרב עד שלושה ימים מיום הדרישה לעבוד בשבת.

מקומות עבודה שבהם לא ניתן לסרב לעבודה במנוחה השבועית

סעיף 9ו(ב) מגדיר את רשימת סוגי העבודה בהם עובדים לא יוכלו לסרב לעבוד בשבת. הסעיף מתייחס גם לעובדים שמסרבים לעבוד בשבת עקב מצוות שבדתם, וגם לעובדים שמסרבים לעבוד בשבת מכל סיבה אחרת. סעיף זה חל –

1. במקום עבודה שהוא מפעל או מוסד או חלק מהם המופקדים על בטחון הציבור
2. בעבודה הקשורה בביטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם
3. בעבודה הקשורה באירוח בבתי מלון
4. בעבודה הקשורה בייצור חשמל והזרמתו
5. בעבודה הקשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים ושנקבעה בצו מאת ועדת השרים הנזכרת בסעיף 12(ב), באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אם לדעת ועדת השרים תחולת הסעיפים האמורים עלולה למנוע קיום האספקה או השירותים כאמור. 

ועדת שרים לעניין סירוב לעבודה במנוחה השבועית במקרים שלא קשורים למצוות שבדת

בנוסף לרשימה לעיל של מקומות עבודה, אפשרות העובדים או המועמדים לעבודה לסרב לעבוד ביום מנוחתם השבועי אם הסירוב אינו נובע ממצוות שבדתם,  לא תחול במקומות עבודה או תפקידים לגביהם החליטה על כך ועדת שרים בה חברים נציגי ראש הממשלה, השר לשירותי דת ושר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.