שעות נוספות גלובליות: האם התשלום בתלוש באמת מכסה את כל השעות הנוספות?
עובדים רבים בישראל מקבלים מדי חודש רכיב שכר קבוע בשם "שעות נוספות גלובליות". אבל האם התשלום הזה מבטיח שהעובד מקבל את מלוא הגמול המגיע לו? ומה קורה כאשר העובד מבצע יותר שעות נוספות מאלה שהסכום הקבוע אמור לכסות?
שעות נוספות גלובליות הן הסדר נפוץ במקומות עבודה רבים, לרבות חברות הייטק, משרדים, תפקידי ניהול, מכירות ותפקידים שבהם שעות העבודה משתנות.
למרות הנוחות שבשיטה, חשוב להבין כי תשלום גלובלי אינו פוטר את המעסיק מחובותיו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.
מהן שעות נוספות גלובליות?
שעות נוספות גלובליות הן תשלום חודשי קבוע שנועד לפצות את העובד עבור היקף מוסכם של שעות עבודה נוספות.
במקום לחשב בכל חודש את התשלום עבור כל שעה נוספת בנפרד, המעסיק והעובד מסכימים על רכיב שכר קבוע, אשר אמור לשקף את היקף השעות הנוספות הצפוי.
לדוגמה, עובד מקבל:
• שכר בסיס: 12,000 ₪
• תשלום שעות נוספות גלובלי: 1,200 ₪
• סך שכר חודשי: 13,200 ₪
הסכום הגלובלי אינו תוספת שרירותית. עליו לשקף באופן סביר את היקף השעות הנוספות שהעובד צפוי לבצע ואת הגמול המגיע לו בגינן.
האם מותר למעסיק לשלם סכום קבוע במקום לחשב שעות נוספות?
כן, ניתן להסכים על רכיב שעות נוספות גלובלי, בכפוף לתנאים שנקבעו בדין ובפסיקה.
בין היתר, חשוב להקפיד על הדברים הבאים:
1 רכיב השעות הנוספות יופיע בנפרד משכר הבסיס בתלוש.
2 ההסדר יהיה ברור ומוסכם, ורצוי שיפורט בהסכם העבודה.
3 הסכום הגלובלי יהיה הוגן ויתאים להיקף השעות הנוספות הצפוי.
4 המעסיק ימשיך לנהל רישום של שעות העבודה בפועל.
5 אם העובד ביצע שעות נוספות מעבר להיקף המכוסה בתשלום, יש לבדוק ולשלם את ההפרש המגיע לו.
כיצד ניתן לדעת כמה שעות נוספות מכסה התשלום?
כדי להבין אם הסכום הגלובלי הוגן, ניתן לבצע חישוב לדוגמה.
נניח שעובד משתכר 12,000 ₪ בחודש ועובד בהיקף של 182 שעות חודשיות.
השכר השעתי הרגיל שלו הוא כ־65.93 ₪.
בהתאם לכללי הגמול לשעות נוספות, שתי השעות הנוספות הראשונות ביום עבודה מזכות בדרך כלל בגמול של 125%, והשעות הנוספות שמעבר לכך מזכות בגמול של 150%.
תשלום גלובלי של 1,200 ₪ עשוי לכסות כ־14.5 שעות נוספות בחודש, בהתאם לאופן שבו השעות מתחלקות בין ימי העבודה.
אם העובד מבצע בפועל 30 או 40 שעות נוספות בחודש, ייתכן שהתשלום הקבוע אינו מכסה את מלוא הגמול המגיע לו.
האם המעסיק חייב לשלם הפרשים?
כאשר העובד ביצע שעות נוספות מעבר להיקף שהרכיב הגלובלי מכסה, יש לבדוק את זכאותו לתשלום נוסף.
הסדר גלובלי אינו יכול לשמש דרך לעקוף את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
במקרה של מחלוקת, עשויים להיבחן הסכם העבודה, תלושי השכר, רישומי הנוכחות והיקף השעות שבוצעו בפועל.
האם שעות נוספות גלובליות נחשבות לשכר לצורך פנסיה ופיצויים?
לא כל רכיב שכר נכלל אוטומטית בשכר הקובע לפנסיה ולפיצויי פיטורים.
ככלל, גמול אמיתי עבור שעות נוספות אינו נכלל בשכר הקובע, אך אם התשלום הגלובלי אינו משקף בפועל שעות נוספות ומשולם למעשה כחלק מהשכר הרגיל, עשויה להתעורר שאלה לגבי סיווגו.
לכן חשוב שההסדר יהיה אמיתי, מתועד ומשקף את אופי העבודה בפועל.
מה העובד צריך לבדוק בתלוש?
עובד המקבל שעות נוספות גלובליות יכול לבדוק:
• האם רכיב השעות הנוספות מופיע בנפרד משכר הבסיס?
• האם קיים הסכם ברור לגבי היקף השעות שהרכיב מכסה?
• האם המעסיק מנהל רישום שעות עבודה?
• האם בפועל בוצעו יותר שעות מההיקף המכוסה?
• האם שולם גמול נוסף כאשר נוצר הפרש?
מה המעסיק צריך לעשות?
מומלץ למעסיקים ולמחלקות שכר:
• להגדיר את רכיב השעות הנוספות בהסכם העבודה.
• לבצע בדיקה תקופתית של היקף השעות בפועל.
• לוודא שהסכום הגלובלי תואם את דפוס העבודה.
• לשלם הפרשים כאשר נדרש.
• לשמור רישומי נוכחות מסודרים.
סיכום
שעות נוספות גלובליות יכולות להיות הסדר יעיל ונוח, אך הן אינן מבטלות את זכויות העובד.
הסכום הקבוע צריך לשקף את היקף השעות הנוספות בפועל, והמעסיק חייב להמשיך לעקוב אחר שעות העבודה ולוודא שהעובד מקבל את מלוא הגמול המגיע לו.
בדיקה תקופתית של תלושי השכר והסכמי העבודה יכולה למנוע טעויות ולצמצם מחלוקות בין עובדים למעסיקים.
המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הזכאות בפועל תלויה בנסיבות ההעסקה ובהסדרים החלים על העובד.
מעסיקים שימו לב: אם דרשתם דיווח והעובד סירב- אתם לא חייבים להוכיח שעות נוספות.העובד לא שיתף פעולה? בית הדין הארצי קובע: נטל ההוכחה נשאר עליו. אחת הסוגיות המרכזיות בתביעות לשעות נוספות היא שאלת נטל ההוכחה, על מי מבין הצדדים מוטלת החובה להראות כמה שעות נוספות בוצעו בפועל. סעיף 26ב לחוק הגנת השכר קובע חזקה חשובה, לפיה כאשר המעסיק לא מנהל רישום נוכחות כדין, עובר נטל ההוכחה לכתפיו, והוא זה שצריך להוכיח שהעובד לא עבד שעות נוספות. אלא שבפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, נקבע חריג עקרוני וחשוב לחזקה זו: כאשר העובד עצמו הוא שגורם להעדר הרישום, למשל כאשר הוא מסרב לדווח על שעות עבודתו הוא לא יוכל ליהנות מהעברת נטל ההוכחה למעסיק. במקרה כזה, האחריות להוכחת העבודה בשעות נוספות תישאר על כתפיו. פירוט המקרה: סירוב מכוון לדיווח שעות. המעסיקה טענה, מנגד, כי העובד בחר ביודעין לא לדווח על שעות עבודתו, למרות שנדרש לכך שוב ושוב. עוד טענה כי סירובו גרם לה לנזק ראייתי משמעותי, שלא איפשר לה להתגונן כראוי. העובד הודה בעובדות, אך טען כי סירב לדווח משום שהמערכת דרשה ממנו, לדבריו, להזין דיווחים שקריים. הכרעת הדין: מי שגורם לנזק ראייתי- לא יכול ליהנות ממנו. החזקה הקבועה בחוק, המעבירה את נטל ההוכחה למעסיק כשאין רישום נוכחות, אינה חלה כאשר המעסיק דרש מהעובד לדווח והעובד הוא שבחר לסרב. המשמעות היא, שכאשר העובד תרם בעצמו להיווצרות הנזק הראייתי, למשל על ידי התנהגות שגרמה לכך שאין רישום שעות, הוא אינו זכאי ליהנות מהקלה הראייתית שנועדה להגן על עובדים במצב הפוך– כשהאחריות להעדר הרישום מוטלת על המעסיק. עוד נקבע, כי גם אם הסירוב לדיווח נבע מתחושת אי-צדק מצד העובד אין בכך כדי לשנות את התוצאה. תחושת הצדק וההגינות מחייבות שכל צד יישא באחריות להתנהגותו, והדין אינו מאפשר לעובד שנמנע מדיווח לגרום נזק ראייתי ואז ליהנות ממנו. עם זאת, בית הדין הארצי הדגיש כי עצם הסירוב לדווח אינו שולל כשלעצמו את עצם הזכאות לשעות נוספות. ייתכנו מקרים שבהם העובד יוכל להוכיח, גם בדרך אחרת, את קיומן של שעות נוספות למשל, באמצעות ראיות חיצוניות או מתכונת עבודה קבועה וברורה. אלא שבמקרה זה, העובד לא הציג ראיות מספקות, ולא היה בידי בית הדין כל עוגן ראייתי שמאפשר פסיקה לפי אומדן. לפיכך – התביעה נדחתה. הפסיקה מדגישה את חשיבותו של שיתוף פעולה מצד העובד בכל הנוגע לרישום שעות העבודה. כאשר המעסיק מאפשר ואף דורש תיעוד נוכחות אך העובד מסרב, לא תעמוד לעובד החזקה המעבירה את נטל ההוכחה למעסיק. פסק הדין מהווה תזכורת לכך שזכויות עובדים אינן מתקיימות בחלל ריק, וכי גם על העובד חלה חובה לנהוג בהגינות, לשתף פעולה ולשמור על מסגרת ראייתית סבירה בייחוד כאשר מדובר בזכויות שניתנות להוכחה באמצעות רישום פשוט וברור. |