גמישות ומעברים בשוק העבודה המשתנה

הדין הישראלי מקנה לעובד זכויות התלויות בוותק במקום העבודה, באופן שהביטחון הסוציאלי של עובדים, מותנה למעשה בוותק שלהם באותו מקום עבודה. כך למשל בחוק חופשה שנתית, מכסת ימי החופשה השנתית גדלה בכל שנת עבודה ועד למכסה של 28 יום. בחוק דמי מחלה, נצברים ימי המחלה בכל חודש עבודה וניתנת לעובד זכות לצבור את ימי המחלה, עד לצבירה מרבית השקולה למכסת ימי מחלה של חמש שנים. בחוק פיצויי פיטורים נקבע גובה הפיצויים לעובד הזכאי לכך בהתאם לשנות עבודתו, בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות נקבע משך ההודעה המוקדמת לפי הוותק, ודמי הבראה שכל עובד זכאי להם, מכוח הסכם קיבוצי החל עליו או מכוח צו הרחבה בעניין זה, מחושבים על-פי הוותק. כך במגזר הפרטי נע מספר ימי ההבראה מ-5 ימים בעד שנת העבודה הראשונה, ועד 10 ימים למי שצבר ותק של עשרים שנה. גם בהסכמים קיבוציים אחרים העוסקים בנושא זה, נשמר עיקרון זה.

הזכויות התלויות בוותק הקבועות בדיני העבודה כאמור לעיל, תלויות כולן בוותק באותו מקום עבודה, אם כי יש לציין שבמסגרת הסכמי עבודה, ברמה הקיבוצית או ברמה האישית, ניתן לקבל הכרה גם בוותק נוסף, כגון ותק מקצועי – הוותק שנצבר מיום רכישת המקצוע שבו עוסק העובד, בכל מקומות העבודה שבהם עבד.

סקירה בעריכת עוה”ד תמר מתתיהו, דליה שילי-יריחובר, הילה רענן ורים סוייד.