עובדת הועסקה אצל מעסיקה כשנתיים. במשך 8 חודשים שהתה העובדת בשמירת היריון עד אשר ילדה את בנה ויצאה לחופשת לידה. כחודש לפני סיום חופשת הלידה הודיעה העובדת למעסיק כי החליטה להתפטר לטובת טיפול בבנה.

העובדת תבעה את המעסיק על תשלומים שקוזזו ממנה במסגרת גמר החשבון – המעסיק קיזז מהעובדת תשלומים על אי התייצבותה להודעה מוקדמת, הפרשי פיצויים שלא שולמו כראוי, הלנת שכר, השלמת הפקדות לפנסיה ותשלומי דמי הבראה שלא שולמו לה בזמן שהייתה בשמירת היריון.

המעסיק טען כי יש לפרש את סייפת סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים תשי”ד-1954 (להלן: “החוק”), לפי הפרשנות שאומרת כי תקופת שמירת היריון לא פוגעת בוותק של העובדת לצורך זכאותה לדמי הבראה אך מנגד אינה מזכה אותה בתשלום דמי הבראה בגין תקופה זו.

מאמר זה ידון בעיקר סביב שאלת זכאותה של העובדת לדמי ההבראה כאשר היא נמצאת בתקופת שמירת היריון.

הכרעה

בית הדין התייחס לטענותיו של המעסיק וציין כי ס’ 6(ט) לחוק קובע כי היעדרות עובדת מהעבודה לרגל תקופת לידה והורות לא תפגע בזכויות התלויות בוותק שלה אצל המעסיק. בהקשר זה, התייחס ביה”ד לס’ 6 לצו ההרחבה בדבר ההשתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, אשר לפיו, בקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי חוק. כמו כן, הוסיף בית הדין כי בס’ 7(ג)(1) לחוק, עובדת רשאית להיעדר מעבודתה בחודשי ההיריון בהתאם לאישור רופא והיעדרות זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק שלה אצל מעסיקה.

בית הדין מסביר- וותק העובדת משפיע על הזכות לקבלת דמי הבראה בשני מובנים:

במובן הראשון – השלמת תקופה אכשרה לצורך הזכאות. העובדת תהיה זכאית לתשלום דמי הבראה כאשר תשלים 12 חודשי עבודה כפי שתקופה זו נספרת לחישוב וותק לפיצויי פיטורין.

במובן השני – היקף זכאותה של העובדת נגזר גם הוא מהוותק של העובדת וגדל ככל שהוותק גדל. כאשר העובדת השלימה את תקופת אכשרתה, היקף זכאותה יגדל ככל והיא ממשיכה לצבור וותק.

פסק דין

ביה”ד קבע כי העובדת זכאית לתשלום עבור דמי הבראה בתקופת שמירת ההיריון

ביה”ד חידד את התייחסותו לסעיף 7 (ג)(1) לחוק, שקובע כי היעדרות מכח סעיף זה אינה מסויגת ולכן מהות הסעיף למנוע כל פגיעה בזכויות התלויות בוותק, כך שבכל הנוגע לזכות לדמי הבראה יש למנוע פגיעה בשני המובנים ותקופת שמירת היריון נכללת לצורך חישוב זכות זו. ביה”ד קבע כי פרשנותו של המעסיק לעניין זכאותה של העובדת לתשלום דמי הבראה בתקופת שמירת היריון הינה חלקית, אינה נכונה ואינה מתיישבת עם תכלית החוק. כך שטענת המעסיק הטוענת שתקופה זו מתפרשת רק לפי המובן הראשון- צבירת וותק בתקופת שמירת היריון ותו לא, אינה נכונה ויש להכליל את שני המובנים. אי תשלום דמי הבראה לעובדת פוגעת בזכויותיה ואין לכך הצדקה מבחינה מהותית. יתרה מזאת, תיקון 9 לחוק קבע שהיעדרות עובדות מעבודתן עקב שמירת היריון הייתה להתחשב בהן לעניין הוותק כפי שמתחשבים בנשים בחופשת לידתן החוקית. כמו כן, עמדת וועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת, תומכת בפרשנות זו. אי לכך, העובדת זכאית לתשלום עבור דמי הבראה לתקופת שמירת ההיריון.

ביה”ד לא הכריע בחובתה או אי חובתה בהודעה מוקדמת של עובדת בחופשת לידה בהתפטרותה לצורך טיפול בילד-

ביה”ד לא הכריע בעניין זה. האם העובדת צריכה לקיים הודעה מוקדמת בהגיעה בפועל למקום עבודתה? במקרה דנן, העובדת נתנה הודעה של חודש מראש בזמן חופשת לידתה. ומאחר ומתקיימות נסיבות מיוחדות בסיטואציה זו שכן, קיום ההודעה המוקדמת תפגע במטרת החוק להתפטרותה של העובדת, שהיא לטפל בילד. ביה”ד האזורי ציין שעניין זה אינו חד משמעי וטרם ביה”ד הארצי נתן עמדתו בעניין.

סוף דבר

התביעה התקבלה. ביה”ד האזורי קבע כי על המעסיק לשלם לעובדת את תשלומי דמי ההבראה בגין תקופת שמירת ההיריון.