צו ההרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, שנחתם ביום 15.03.2018, קובע כי החל מה- 01.04.2018 שבוע העבודה במשק יקוצר ל-42 שעות שבועיות (במקום 43 שעות שבועיות), ללא הפחתה בשכר.

במקומות עבודה שבהם עבדו יותר מ-42 שעות שבועיות, יקוצר שבוע עבודה ל-42 שעות על ידי הפחתת שעת עבודה אחת (או פחות) ביום מוגדר וקבוע במהלך שבוע העבודה, בהתאם לצורכי העבודה, וככל הניתן בהתחשב בבקשות ובצרכי העובדים.

שימו לב! קיצור שבוע העבודה אינו חל על מי שעובדים במשרה מלאה בהיקף של 42 שעות שבועיות או פחות ועל עובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם.

בהתאמה לקיצור שבוע העבודה, שכר השעה יחושב על בסיס של 182 שעות למשרה מלאה (במקום 186 שעות).

מספר שעות העבודה של עובדים במשרה חלקית יחושב בהתאמה לפי 42 שעות שבועיות או 182 שעות חודשיות.

עיקרי הצו

צו ההרחבה קובע ששבוע העבודה במשק יקוצר בשעה אחת ויעמוד על 42 שעות עבודה (במקום 43 שעות), ללא הפחתה בשכר. הקיצור יחול גם על עובדים שעובדים יותר מ-42 שעות ופחות מ-43 שעות.

קיצור שבוע העבודה אינו חל על מי שעובדים במשרה מלאה בהיקף של 42 שעות שבועיות או פחות ועל עובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם.

המידע מבוסס על פרשנות צו ההרחבה, וכל עוד לא ניתנה פסיקה סותרת של בית הדין לעבודה.
סעיף 2.10 לצו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק ל-42 שעות שבועיות קובע כי הפחתת שעת העבודה לפי הצו לא תהווה עילה לתביעת תוספות שכר או להפחתת שעות עבודה או לשינויים בתנאי העבודה של עובדים שהועסקו 42 שעות או פחות לפני תחילת הצו.
המידע בדף זה מבוסס על הפרשנות כי הכוונה בסעיף זה היא לעובדים במשרה מלאה שעבדו 42 שעות או פחות, וכי בעקבות הצו קוצר שבוע העבודה גם עבור עובדים במשרה חלקית.

מספר שעות העבודה של עובדים במשרה חלקית יחושב בהתאמה לפי 42 שעות שבועיות או כאחוז מתוך 182 שעות חודשיות (למשל, במקרה של העסקה במתכונת של “שעות גמישות”).

דוגמה
עובד עבד טרם תחילת צו ההרחבה בהיקף של 50% משרה, כלומר 21.5 שעות שבועיות (1/2 X‏ 43)

אם הגדרת המשרה שלו היא “חצי משרה”, יהיה עליו לעבוד מעתה 21 שעות בחודש (1/2 X‏ 42) ולא 21.5.
אם העובד ממשיך לעבוד מספר שעות שבועיות זהה לזה שעבד טרם תחילת צו ההרחבה (21.5 שעות שבועיות), אזי:
- חלקיות המשרה של העובד תגדל, שכן עתה משרה מלאה הנה 42 שעות שבועיות.
- חלקיות המשרה של העובד תעמוד עתה על 51.19% (21.5/42), ועל המעסיק לשלם לעובד את שכרו בהתאם.

יום עבודה ושבוע עבודה

עלייה בגובה השכר השעתי לעובדים במשכורת חודשית – בהתאמה לקיצור שבוע העבודה, שכר השעה יחושב על בסיס של 182 שעות למשרה מלאה (במקום 186 שעות). המשמעות היא עלייה בערך השכר לשעה, לרבות ערך שעה נוספת (כלומר, עובדים במשכורת חודשית המועסקים בשעות נוספות יקבלו גמול עבור שעות אלה לפי חישוב של שכר חודשי חלקי 182).
עלייה בשכר המינימום לשעה –
- ביום 24.04.2018 פורסמה החלטת צוות ההיגוי לצורך הבהרת סעיפים בצו ההרחבה לעניין קיצור שעות העבודה במשק, ולפיה שכר העבודה השעתי למקבלי שכר מינימום בכל היקפי המשרה (חודשי ושעתי) יחושב באמצעות חלוקת שכר המינימום החודשי (5,300 ₪) ב- 182 שעות בחודש במקום 186 שעות בחודש ויעמוד על 29.12 ₪ לשעה.
- גם עמדת משרד העבודה היא כי שכר המינימום לשעה הוא אכן 29.12 ₪ לשעה, ועל המעסיקים לשלם שכר זה.
- עם זאת, החוק עדיין קובע כי שכר המינימום לשעה הוא שכר המינימום החודשי חלקי 186, כלומר 28.49 ₪ לשעה, ולא יינקטו צעדים פליליים/מנהליים נגד מעסיקים שימשיכו לשלם שכר בשיעור זה.
אופן הפחתת השעות השבועיות:
- במקומות עבודה שבהם עבדו יותר מ-42 שעות שבועיות, יקוצר שבוע עבודה ל-42 שעות על ידי הפחתת שעת עבודה אחת (או פחות) ביום מוגדר וקבוע במהלך שבוע העבודה, בהתאם לצורכי העבודה, וככל הניתן בהתחשב בבקשות ובצרכי העובדים. לא ניתן לפרוש את הפחתת השעה על פני מספר ימים במהלך השבוע.
- במקומות עבודה בהם עובדים בעבודת משמרות יקבע המעסיק את שעות העבודה של כל משמרת ואת סדרי העבודה בהתאם לצורכי העבודה.
- במקרה שצרכי העבודה מחייבים זאת, רשאי המעסיק לשנות את היום שנקבע כיום מקוצר בשבוע ובלבד שיינתן לעובדים יום מקוצר אחר באותו שבוע, וככל הניתן בהתחשב בבקשות וצרכי העובדים.
- אם העובד יידרש לעבוד בשעה המופחתת ביום המקוצר עקב צרכי עבודה, תשולם לו תמורה בגין עבודה בשעה נוספת.
צבירת זכויות – זכויות צבורות (כגון חופשה ומחלה) במקומות עבודה בהם שיטת החישוב היא על בסיס שעתי, יותאמו לשיעור הצמצום בשעות העבודה כאמור בצו. כלומר, הצבירה של שעות החופשה או המחלה תוכפל במספר 182 ותחולק במספר 186.